שמי אינדשאו לגסה בוגר הישיבה,למדתי בישיבה תקופה די ארוכה שנמשכה עד שיעור ח.
עליתי לארץ מאתיופיה בשנת 91 “במבצע שלמה”.
העלייה לארץ לא הייתה פשוטה בכלל מכיון שהינו צרכים לעבור מסע רגלי שנמשך שלושה חודשים וסחבתי על הגב את אחי הקטן על הגב ואני רק בן שמונה.
הכי קשה מכל היה שלפני המסע ובמהלכו נפטרו שלושת אחיי ולמרות הקושי הדמעות והצער שראיתי בעיניהם של הוריי היה לי ברור ומובן מאליו שממשכים את המסע לארץ ישראל וירושלים.
לאחר העלייה לארץ התגוררנו באתר קרוונים שבנווה-עובד שלוש שנים, לאחר מכן קנינו דירה ועברנו לראש העין ורק שהגענו לתקופה זו התחלתי ללמוד בצורה מסודרת יותר.
לאחר לימודים של שנתיים וחצי ביסודי עברתי ללמוד בישיבה התיכונית שבקרני שומרון
בתנאי פנימייה שמנתה כ – 20 תלמידים אתיופים ושם נפתחתי לעולם שלא הכרתי,אם זה מבחינת האוכלוסייה, המיקום הפיזי והאידיאליים, מאוד התפעלתי וסיימתי שם את התיכון.
בסיום התיכון היה לי ברור שאני לא מתגייס ישר אלא מחפש מסגרת של ישיבה או מכינה.
בסופו של דבר בחרתי בישיבת טפחות שהתאימה לי מאוד, למרות שבתקופה הראשונה לא היה קל אבל בעזרת השיחות אישיות עם צוות הרבנים ובעיקר הרב אייל התחלתי להיכנס לעניינים ולהתקדם לאט לאט ומפה התחלתי להבין את משמעות החיים, מה זה תורה? איך לומדים תורה? איך בונים בית ומשפחה שתורמת לעם ישראל ולא בית ששקוע בעצמו.
בשבילי הישיבה היא מקור של כוח ועוצמה רוחניים שאני מתמלא בהם בזמנים של קושי וחולשה כך שאני משתדל לבקר בישיבה לעתים תקופות יותר.
אני מחלק את החיים שלי לשניים, לפני הישיבה ולאחר הישיבה ,מכיוון שהישיבה והאווירה הלימודית שיש שם עם צוות הרבנים והתלמידים הוא כל כך פשוט ובגובה העיניים שכל מי שנפגש עם זה נדבק ומתחבר בטבעיות. הישיבה השפיעה ובנתה אצלי את תפיסת החיים לגבי כל תחום, אם זה מה ללמוד? באיזה תחום צריך וחשוב לעבוד? עד כדי כך שלמרות שסיימתי למודי הנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים עזבתי את התחום ועברתי לתחום החינוך, למדתי חינוך בלתי פורמאלי לנוער במצוקה ותוך כדי הלימודים עבדתי בעמותת “בית-חם” בביה”ס “שחר” בכרמיאל. בתקופה זו זכיתי לבנות בית בישראל והתחתנתי עם אחות של תלמיד מהישיבה וגרנו במתחם הישיבה כשנה וחצי.
כעת אני עובד כמדריך בכפר הנוער “ימין – אורד”, וכשאני נתקל בבעיות מסוימות בעבודה עם הנוער אז אני תמיד נזכר ומדמיין איך הרבנים בישיבה היו מתמודדים עם כל מיני בעיות ועל בסיס זה מנסה לפתור את המצב הקיים.
כמובן תמיד בקשר טלפוני עם הרבנים ומתייעץ איתם על כל מהלך בחיים שלי.
לסיום אני אסכם ואומר שהישיבה עיצבה ובנתה אותי להיות אדם שעושה ויעשה הכל על מנת לחיות חיים ערכיים ומשמעותיים יותר על פי התורה הקדושה ולהיות רגיש לצורכי השעה בדור, לפועל על פיה ותמיד לראות את טובת כלל עם ישראל.