במסגרת סדרת הראיונות שלנו עם חיילי הישיבה, אנו שמחים להציג את ישי אביבי — תלמיד שיעור ד', לוחם בגדוד 13 של גולני, ואחד מהחברים האהובים של בית המדרש. בין תמרונים בעזה לבין שמירה על קשר עם הישיבה, ישי משתף אותנו במה שעבר עליו, במה שנותן לו כוח, ובמחשבות שחשוב לו להעביר הלאה.
שמי ישי אביבי, תלמיד שיעור ד' (לשעבר שיעור ג') מהעיר מעלות.
אני משרת בגולני, גדוד 13, פלוגה א'.
מאז תחילת ניסן אנחנו נמצאים בתמרון אינטנסיבי בעזה – התחלנו בדרום רפיח וציר מורג, וכיום אנחנו בצפון חאן יונס. התמרונים כוללים סבבים ארוכים בפנים, פשיטות והשמדת תשתיות.
אפשר לספר על אירועים גדולים כמו אסון הכטב"מ בבא"ח שבו נפגענו אני ודניאל חשין, או על מבצעים משמעותיים שהיינו חלק מהם, כמו חילוץ גופות חטופים.
אבל האירוע שהשפיע עליי באמת היה דווקא אישי ושקט יותר.
לאחר הפגיעה מהכטב"מ הייתי בתהליך טיפולים, וכשחזרתי לגדוד — זה היה באיחור של חודשיים. כולם כבר המשיכו קדימה, ואני מצאתי את עצמי שוב נפרד מהם לצורך קורס שנכפה עליי. זה יצר אצלי תחושת עצבות וריחוק.
כשחזרתי מהקורס לתפקיד החדש — גיליתי שהוא הפך להיות הדבר הכי טוב שקרה לי בשירות. תפקיד משמעותי, עם אחריות ויכולת לבוא לידי ביטוי.
זה לימד אותי שיעור גדול: לפעמים הקב"ה מוביל אותך למקומות שלא תכננת, ובסוף מתברר שהם הכי נכונים עבורך.
תפילת ערבית של יום חול.
האווירה השקטה, רגע לפני סדר ערב, ההרגשה המשותפת — זה משהו שחסר לי מאוד ונותן לי הרבה כוח בזיכרון.
המחשבה על הבית שאבנה בעתיד.
בישיבה מדגישים את זה הרבה, וזה מלווה אותי גם בזמן השירות.
אני מרגיש שכל בנייה באישיות היא עוד שלב בבניית הבית שלי, וכל נפילה — ההפך.
זו נקודה שמחזקת אותי במיוחד ברגעים רחוקים מהישיבה.
תזכור שאתה חלק ממשהו גדול, אבל עדיין רק חלק ממנו.
תבוא בענווה, תדע לשתף פעולה ולדאוג לחברים.
זה הופך את השירות ליותר משמעותי, וגם ליותר קל.
כשאתה מפסיק להרגיש שכל דבר הוא נגדך — היום נראה אחרת לגמרי.
חשוב לשמור על קשר עם החיילים.
מי שבשיעורים צעירים — תשלחו הודעה או תתקשרו פעם בשבוע לחברותא הבוגר משנה שעברה.
גם למי שלא היה חברותא — קשר פשוט עושה הרבה.
הקשר הזה הוא סוג של שורש — וככל שהוא עמוק יותר, כך קל יותר לעמוד חזק.
